האם ספקיות האינטרנט הכינו עצמן למעבר לIPv6?

מקריאה בפוסטים ובדפי האתר עולה לעיתים שאלה מאוד חשובה – האם ספקי האינטרנט בישראל נערכו ליום שיהיה צורך בIPv6? לפי העובדות בשטח, התשובה החלקית היא כן, כלומר לפחות מבחינת קבלת הקצאה של כתובות IPv6 (יש לזה סייג מסויים אשר יוסבר בהמשך הפוסט). אומנם, אין אפשרות לקבל IPv6 מרוב ספקי האינטרנט בישראל כרגע, אך ההיערכות ככל הנראה נעשתה כך שמתישהו (אם מישהו יודע מתי יגיע ה"מתישהו" הזה) יתחילו לספק IPv6 בישראל.

על סמך מה הקביעה שלי בנושא? נסתכל קודם על ראשית המאה הנוכחית בעיתונות המקומית, וניווכח לגלות שכבר אז התחילו היערכויות (או לפחות כבר אז היה ידוע על IPv6 בישראל), כפי שניתן לראות פה.
הכתבה הזאת היא מיולי 2005, כשעוד IPv6 היה יחסית עדיין "ילד קטן" והטמעות שלו במערכות הפעלה שונות היה רבוי תקלות ובעיות, כאשר הדף הזה לדוגמה מציג את ההיסטוריה של מימוש IPv6 בליבת לינוקס. באותה שנה הרבה לא ידעו בעולם מה זה בכלל IPv6, מהסיבה הפשוטה – לא היה צורך בו באותה עת כי עדיין היה מספיק כתובות IPv4 (אף על פי שכבר היו אזהרות על כך שיגיע יום ויגמרו כתובות IPv4).

באתר Thebug הישראלי, פורסם פוסט קצר שבו הסביר הכותב שניסה לברר אם ניתן לקבל IPv6 מספק האינטרנט 012, ונענה בשלילה. יש לציין, שהוא גם צירף את הכתבה מ-ynet שאני צירפתי בפוסט שפרסם. בין הפוסט שפרסם לכתבה באתר ynet עברו לא פחות מ12 שנה (הפוסט באתר Thebug פורסם ב2017). ללא צל של ספק, בזמן הזה היה אפשר להיערך לIPv6 בצורה נוחה ומסודרת, ולהתחיל לספק חיבורי IPv6 למנויים בהתאם. השאלה למה ספק אינטרנט אשר הודיע שיתחיל לספק IPv6 כבר ב2005, עדיין (נכון לכתיבת פוסט זה) לא התחיל לספק כבר חיבורי IPv6 מעוררת תהיות לגבי ההיערכות בנושא. לשאלה הזו לצערי אין לי תשובה לספק, כי אני לא יודע מה עובר אצל בראשם של מקבלי ההחלטות ב012 או בכל ספק אינטרנט אחר בישראל. 

מהדף של מחלף האינטרנט הישראלי, ה-IIX, עולה כי רוב ספקי האינטרנט בארץ מחוברים באמצעות IPv6 לשאר העולם. עוד עולה ממקור אחר כי לרוב הספקיות האינטרנט יש הקצאות (טווח כתובות שמור להן) של IPv6. זאת אפשר ללמוד מהדף הזה. כמו כן, מהדף המצורף עולה שכמות התתי-רשת בגדלים של 64 סיביות פשוט לא נתפסת. לרוב חברות הISP בישראל יש הקצאות של תתי רשת /64 בכמות של 2 בחזקת 35 – מספר עצום של תתי רשת לספק לכל לקוח, מה שגם יספיק לעוד הרבה מאוד שנים.

ומה עם ההיערכות מבחינת מודעות של צרכני האינטרנט בישראל? לצערי, ההיערכות בנושא לא קיימת. רוב צרכני האינטרנט בישראל לא יודעים מה זה IPv6 ולמה צריך את זה בכלל. הסיבה המרכזית לחוסר המודעות היא פשוטה מאוד – רוב צרכני האינטרנט לא באמת מתעמקים באיך בנוי האינטרנט, רוב הצרכנים לא למדו רשתות. אין צפייה שכולם ידעו איך הדברים מתנהלים מתחת לפני השטח, מכיוון שלכך קיימים מהנדסים ובעלי מקצוע שעוסקים בתחום. אז מה בכל זאת עושים? אם רוב הצרכנים בישראל כנראה בקושי יודעים מה זה כתובת IP או מה זה NAT לדוגמה, מה מצופה מספקי האינטרנט לעשות? אם הצרכנים למעשה לא נערכים בעצמם, זה לא פוטר את הISP מלדאוג שIPv6 יעבוד אצל כל המנויים שלו. קודם כל, בודקים שהראוטר (הנתב) של כל מנוי ומנוי תומך בIPv6. הרוב כבר תומכים שנים רבות, אבל אני בעצמי ראיתי ראוטרים ישנים שנמצאים בשימוש ואין להם תמיכה בIPv6. אין צורך לציין, שהראוטרים האלה לרוב כל כך מיושנים שהם לרוב לא שווים אפילו את החשמל שהם צורכים בעת פעולתם. אם מדובר בראוטר שהISP נותן, עליו לוודא שראוטר מיושן יוחלף בחדיש אשר תומך בIPv6 בהקדם. אבל אם הראוטר לא הושאל מהISP, זה על אחריות הלקוח. ועדיין, גם פה אפשר לגלות התחשבות – לשלוח הודעה לציבור ברשתות החברתיות לא צורך כל הרבה משאבים, ומראה על יחס חיובי כלפי הלקוחות בצורה כזו או אחרת, כלומר רע מזה לא יכול לצאת (הראוטר שהלקוח יקנה ויחליף בראוטר הישן עדיין יהיה באחריותו הבלעדית של הלקוח, כך שהוא לא יכול לבוא בטענות כלפי הISP שכן הISP נותן רק המלצה כללית להיערך לIPv6).

אם לספק האינטרנט יש גישה לראוטר של הלקוח (והחוזה מאפשר לו לגשת כדי לשנות הגדרות מרחוק, כדוגמת IPv6 – הדבר צריך להבדק על ידי ספק האינטרנט באמצעות ייעוץ משפטי מן הסתם) והוא יודע שהכול יעבוד כראוי, הוא יכול להפעיל מרחוק IPv6 ויתכן שהמנוי אפילו לא ירגיש בהבדל. כמובן שיש צורך ליידע את המנויים בעת פעולה כזו, שכן אם יתעורר קושי מסויים הספק יצטרך לספק תשובות ועזרה למנויים שלו. אם לספק האינטרנט מכל סיבה שהיא אין אפשרות לשנות הגדרות הנוגעות לIPv6, הוא צריך לפרסם בפני המנויים שלו שיש תמיכה לIPv6 ולתת הכוונות מסודרות על הפעלת IPv6 בנתב, ובמידת הצורך לספק מקורות אחרים באינטרנט על הפעלת IPv6 בדגמים ספציפיים של נתבים אשר נמצאים אצל הלקוחות.

נושא חשוב שספקי האינטרנט צריכים להיערך אליו כראוי הוא מדיניות גדלי תתי הרשת למשתמשי הקצה (לקוחות אינטרנט). על זה כתבתי בהרחבה כאן, וציינתי שלתת תת-רשת בגודל של 64 סיביות לא יספיק בעתיד. צריך לתת יותר. ציינתי בפוסט המצורף מה גודל תת-הרשת הרצויה לדעתי, אבל ברור ש/64 לא מספיק – זה המינימום שבמינימום ובעתיד זה יביא רק צרות…. רצוי שהISP כבר מתחילת יישום IPv6 יהיו "נדיבים" ויתנו תתי-רשת גדולים יותר, מהסיבה שכל ISP מקבל כמות של תתי-רשת בגודל 64 סיביות שמוערכת בכ2 בחזקת 35, כפי שציינתי כבר בפוסט זה. כלומר לתת יותר מתת-רשת אחת בגודל 64 סיביות לכל לקוח זה בהחלט דבר אפשרי. המאמר שצירפתי בפוסט המצורף לעיל, מבטא היטב את הצורך של ספקי האינטרנט לצאת מהקיבעון המחשבתי בנוגע לדרכי פעולה שהיו מיושמות עם IPv4 כלפי IPv6, פשוט כי דרכי הפעולה האלה לא מתאימות יותר.

מבחינת הקצאת תתי-רשת ברמת הISP (גודל שמתאים לISP), לרוב ספקי האינטרנט בישראל יש הקצאה שמורה להם. ואומנם, ניתן להניח שהדבר בוצע מכורח הנסיבות – עם כל בקשה להקצאת כתובות IPv4 ממאגר החירום של RIPE, המדיניות קובעת כי עם כל בקשה כזו, יש לקבל גם הקצאת תת-רשת IPv6 (בגודל שמתאים לISP סטנדרטי). כלומר ב-RIPE מנסים למעשה לעודד ספקי אינטרנט להשתמש בIPv6 או לפחות לקבל הקצאה של תת-רשת של IPv6, אם הן רוצות לקבל כתובות IPv4 ממאגר החירום של RIPE. הסבר על המדיניות הזאת מובא גם כאן, כתבה מאתר Telecomnews, בשנת 2013 (מה שמעיד שהמדיניות הזאת לא חדשה).

אם נרצה לסכם את הנאמר בפוסט זה, יש לציין את ההיערכות מכמה היבטים:

  • מההיבט המקצועי-טכנולוגי – על הISP לוודא שהציוד הטכנולוגי שברשותו הוא IPv6-ready. נוסף על כך, עליו לוודא שהראוטר של כל לקוח אשר מנוי אצלו תומך בIPv6 ומוכן לחיבור מסוג זה.
    כמו כן, יש להכין מדיניות של גדלי תתי-רשת למשתמשי קצה מראש בהתחשבות של צרכי הלקוחות וכמובן גם מתוך ראיה לעתיד – כלומר, להכין מצב ששינויים טכנולוגיים עתידיים יוטמעו בקלות בגלל מדיניות נכונה בנושא.
  • מההיבט ההסברתי, האנושי – יש להסביר ללקוחות על השינוי, להדריך וליצור מצב שבו הלקוח יוכל לפנות לISP שלו כדי לבקש עזרה במידה ומשהו אינו ברור.
    יש להשתמש בתקשורת כדי לפרסם את השינוי, כך שאזרחי ישראל ידעו על המצב הטכנולוגי החדש, ואולי גם יוכלו קצת להעשיר את הידע שלהם בין היתר. יש לוודא כי במחלקות הטכניות עומדים אנשי צוות אשר יודעים לענות על שאלות הציבור בנושא ולתת מענה טכני במידת הצורך ללקוחותיהם.