כנס IPv6 בחסות איגוד האינטרנט הישראלי – מה היה והתובנות להמשך הדרך

הכנס שנערך היום הוא הראשון מסוגו שאיגוד האינטרנט הישראלי ערך. אציין שהפוסט הזה הוא סיקור של הכנס הזה מנקודת מבטי האישית ולכן מובעת בפוסט זה פרשנות על מה שנראה. יתכן וחלק ממשתפי הכנס לא יסכימו איתי על כל הנכתב בפוסט זה – וזה בסדר גמור (הרי זאת מדינה דמוקרטית…). התובנות, המסקנות ואפילו גילויים חדשים יובאו בפוסט הזה. ראוי לציין שאינני מתכוון לחסוך בביקורת על מי שצריך (ויש את מי לבקר) וכמובן שמי שצריך לקבל מילה טובה – קיבל, מקבל ויקבל.

הסדר יום של הכנס פורסם כבר כאן. אני כבר כתבתי על הכנס פה, פה ופה. הכנס התקיים ולכן הצדדים הטכניים האלה פחות מעניינים. אציין בהערת אגב, שאת נתי כהן ושחר שיליאן ראיתי (ועוד נחזור לשחר שיליאן, שכן העלתי שאלה חשובה בנוגע למסמך מדיניות לרישוי שירותי אינטרנט). אתי שמואלי, לעומת זאת, עד כמה ששמתי לב (ואני דיי בטוח שלא פספסתי אותה) – לא הייתה בכנס וכך גם ראיתי את התג של השם שלה על השולחן בהפסקת צהריים… לעומת זאת, אלי כהן, מנהל תחום טכנולוגיות עתידיות במשרד התקשורת, הגיע לדיון.
בכל מקרה, אני חייב לציין לטובה את התנהלות חברי האיגוד, לעומת כל הבעיות (שחלקן דיי חמורות) שסיקרתי באתר הזה על מסמך המדיניות שהאיגוד פרסם (פה, פה ופה), בכנס הזה הם הציגו את דעתם בנושא – צריך להטמיע IPv6 כמה שיותר מהר. דווקא הISPs (חלקם, לא כולם כמובן) הציגו דעה הפוכה. עוד על זה בהמשך הפוסט.

אז מה היה? הכנס התחיל בדבריו של יורם הכהן, מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי. יורם הזכיר את הדיון בכנסת ב2011 על אימוץ IPv6, דיון שלא הניב תוצאות מיוחדות כי פשוט כנראה כולם למעשה שכחו שדיון כזה התקיים. יורם לא שכח לציין שערן גרף נשכר לכתוב את מסמך המדיניות של האיגוד בנוגע להטמעת IPv6 בישראל, וכן טען שהמסמך עשוי להניע את התהליך לקידום IPv6. הוא הזכיר שמשרד התקשורת החל להתעסק בנושא בשנה האחרונה. יורם הדגיש את הצורך של המעבר בישראל לIPv6. הוא לא חסך ביקורת ואמר שדירוג המעבר של ישראל במעבר לIPv6 הוא רע. הוא הדגיש גם כן את הצורך בהובלה של קהילת האינטרנט והממשלה לקידום המעבר והסביר שאי אפשר לעבור לבד מכיוון שמדובר בסוגיה לא פשוטה – לכן, דרוש מאמץ משותף של הISP, של התשתיות, הלקוחות והCDNs. הוא הזכיר סוגיה חשובה בפני עצמה – תשתית IPv6 חשובה (ואני אטען שזה אפילו מנדטורי) לקיום רשתות IoT. הוא סיכם באומרו שיש צורך להקים Task force בהובלת גוף כמו משרד התקשורת. הוא ציין בהערת אגב שאחרי הכנס יועדכן מסמך המדיניות בהתאם.

עם דברי הפתיחה של יורם אני יכול להסכים. צריך לעבור לIPv6 ורצוי שהמעבר יתחיל עוד היום. המצב רע, והדבר עשוי לגרום בעיות בעתיד אם לא נטפל בבעיה כעת.

אחרי דבריו של יורם, נתי כהן, מנכ"ל משרד התקשורת קיבל את רשות הדיבור. את התקציר של דבריו ניתן למצוא פה, ולכן לא אביא את הכתוב פה בשנית. מדבריו של נתי כהן וכך גם במסמך עולה בשורה חשובה – המנכ"ל הנוכחי מעוניין לטפל בבעיה הזו. זאת לאור העובדה שחלק מהנוכחים (בזמן הפסקת הצהריים) טענו בפניי שעדן בר טל, המנכ"ל בין השנים 2009-2013, כלל לא ראה צורך לטפל באי הטמעת IPv6. על כן הם טענו שעצם זה שנתי כהן דורש פתרון, על כן "אנחנו התקדמנו יותר ממה שהיה אתמול", כך נטען באוזניי. אני מסכים חלקית אבל לפני שאני אחלק שבחים למשרד – נחכה ונראה מה הם יעשו. לפי המסמך שצירפתי (וזה גם מה שנתי כהן ציין בדבריו) – "בכוונת המשרד לפעול לפי מפת דרכים, הכוללת הפצת מסמך ושימוע ציבורי בדגש על חברות התקשורת בישראל עד אמצע ספטמבר, שיסתיימו עד מאי 2019", כלומר יש כוונה להוציא שימוע ציבורי בזמן הקרוב מאוד. אני רק יכול לקוות שאכן קול הציבור ישמע היטב ולא רק של בעלי העניין (הISPs וחברות התקשורת לצורך העניין).

נציגי ICANN וRIPE דיברו על פעילות הארגון שלהם וגם על IPv6 באופן כללי. בדבריהם היה נשמע טון של ביקורתיות כלפי התנהלות הישראלית בכל הנוגע לאימוץ IPv6, ובצדק רב. עד כה, רק 018 תומכת בIPv6 (ומתברר שגם We4G תומכים, עוד על זה בהמשך). נציג ICANN טען שהממשלה צריכה לוודא ששירותיה מוכנים לIPv6, כפי שאגב נעשה בארה"ב לפני עשור (ונקבע גם על ידי ממשלות אחרות בעולם, כך שאם יש מכרז ממשלתי, חובה לעמוד בדרישות מסויימות ובין היתר החברה שמציעה את שירותיה כחלק מהמכרז צריכה להטמיע IPv6). נציג ICANN הציג את המסקנה הברורה שלו לאור הממצאים והסטטיסטיקות של המעבר בישראל – אנחנו חייבים לעבור לIPv6. אם נמשיך לספק רק קישוריות IPv4, כך טען נציג ICANN, נתקל בחסמים ובבעיות שונות.
נציגת RIPE הציגה תמונת מצב חמורה יותר, וזאת לאור העובדה שRIPE היא הRIR (רשם מספרי IP) שישראל נמצאת תחת "המטרייה שלה" (בניגוד לICANN, שמתעסקת בתחום של שמות מתחם בעיקר). נציגת RIPE הציגה את מדיניות הקצאת הכתובות – כל LIR (כל ארגון או ISP שמקבל הקצאה מRIPE ומשלם דמי חברות) יכול לקבל בלוק אחרון (תת-רשת, קידומת רשת) של 22 סיביות. המצב הזה חמור מאוד מכיוון שבעצם המדיניות הזאת קובעת שכל LIR יכול לקבל בערך 1000 כתובות IP אחרונות בהחלט. נציגת RIPE הציגה גרף במצגת שלה והסבירה שנשאר מאגר כתובות IPv4 לשנתיים בRIPE. נקודה נוספת ובעייתית בפני עצמה שהנציגה הציגה – מחיר של כל כתובת IPv4 יקר באופן ניכר לעומת תתי-רשת ענקיים של IPv6. עוד אמרה הנציגה שבקרוב זה לא יהיה משתלם לארגונים לקנות כתובות IPv4 בגלל המחיר הגבוה ולכן יש צורך דחוף לעבור לIPv6. בגלל המחירים הגבוהים, כך אמרה הנציגה, כמות המעברים של כתובות IPv4 (כלומר, קניית כתובות והעברתם לבעלים אחרים) ירדה בשנים האחרונות.

הנציגה הציגה בעיה ידועה בכל הקשור לרשתות אינטרנט – NAT. באופן שאינו משתמע לשני פנים, היא הסבירה שNAT איננו פתרון ויש לו השלכות שליליות, אף על העובדה שהוא מאפשר לחברות התקשורת להמשיך להפעיל קישוריות IPv4 במצב של מחסור בכתובות IPv4. הנציגה גם כן הסבירה את הקלות בקבלת תת-רשת ענקית (קידומת של 32 סיביות עד 29 סיביות) ללא צורך בהצדקה מיוחדת. במידה ומדובר במקרה מיוחד ניתן לבקש הקצאה גדולה יותר. היא הסבירה שבאירופה, הרגולטורים מגבילים את השימוש בCGN לכמות קטנה של משתמשי קצה מאחורי הCGN. לסיכום, היא הסבירה שהמצב בישראל לא טוב בכלל. התמונה הכללית לא טובה מכיוון שאין הטמעה של IPv6 באופן נרחב בישראל.

מיותר לציין כנראה שאני מסכים כמובן עם כל מילה ומילה שיצאה מפיהם של נציגי ICANN וRIPE. המצב חמור ואפילו מאוד. האבסורד הוא שישראל היא מדינת הייטק ומכונה על ידי רבים בשם "Startup nation". ובכן, ה"Startup nation" אפילו לא יכולה לדאוג לIPv6, טכנולוגיה שהיא לכאורה קיימת כבר 20 שנה. עצוב ומקומם.

הדיון הרגולטורי היה יכול להפיק מסקנות נכונות יותר, אבל ללא ספק העלה סוגיות חשובות שהיה צריך כבר מזמן לפתור. לצערי, האיגוד סירב להעביר אליי את ההקלטות של הכנס (מה שנראה לי מאוד מוזר…). עלו טענות שונות במהלך הדיון, חלקן נשמרו בראשי וחלקן נכתבו במחברתי. כמובן שלא אביא את כולן אבל אביא את מה שנראה לי כמתאים לפוסט ואביע את דעתי.
במהלך הדיון דיברו הרבה נציגים, אבל לי היה ברור מנקודת מבטי בדיון שיש "מחנות". ה"מחנה" שתומך בקידום IPv6 כלל אותי, את בעל האתר IPv4.co.il (שמו דניאל) ואת חברי האיגוד ואף מספר חברות תקשורת וארגונים במשק וכן את הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים. בניגוד ל"מחנה" שתומך בקידום IPv6 במהרה, היה את "מחנה" של אלה המבקשים לדחות את היישום עד כמה שניתן משיקוליהם והאינטרסים הכלכליים שלהם.

נציג Triple C טען שהמעצור הוא בעיה תפעולית בסיסית, כהגדרתו. הוא טען שיישום של הפרוטוקול מעלה את הצורך של החברות להקצות הרבה משאבים לעניין הזה. הוא טען שTriple C מספקת IPv6 ללקוחות עסקיים. הוא גם טען שNAT פותר בעיות מסויימות (מה שכמובן לא נכון בכלל, אם מסתכלים על התמונה הכוללת), מה שכמובן נשלל על ידי שאר הנציגים בדיון…
יורם הכהן, מנכ"ל האיגוד, טען שאם הממונה לתקשוב ינחה דרישה לIPv6 – זה יעזור במעבר לפרוטוקול. אני מסכים עם הדבר וטוען שהממשלה חייבת להיות מעורבת במעבר.
הרשות להגנת הפרטיות מעוניינת בהטמעה של הפרוטוקול וזאת עמדתם המגובשת. המהלך לטענתם מתבקש ואי אפשר למנוע אותו.
לביא שיפמן, חבר באיגוד, הסביר שהנתבים כיום ברוב בתי האב כבר תומכים בIPv6. לביא טען (ובצדק רב) שתהליכי מעבר דורשים זמן והערכות כוללת והדגיש שצריך "להתחיל ללכת", כדי לראות תוצאות. אין ספק שהוא צודק בזה. מנקודת מבטי, לביא למעשה העביר ביקורת על חלק מנציגי הספקים (לא כל הספקים, מי שיודע – יודע) שטענו (וכמובן שמדובר בטיעונים חסרי בסיס) שהמעבר לIPv6 לא בהכרח נחוץ כרגע ותירצו זאת בסיבות שונות, כמו – יש מספיק כתובות IPv4, הלקוחות לא מבינים בזה והתמיכה הטכנית שלהם לא יודעת איך להתמודד עם הנושא. התירוצים האלה הם ללא בסיס בשום צורה – לISPs היה מספיק זמן להתארגן על הטמעת הפרוטוקול וזאת בעיה שלהם בלבד שהם לא דאגו לכך – מה שקרוי שיטת "הבת יענה" או "אחריי המבול". ברור לי ולדניאל (בעל האתר הזה) שמדובר בניסיון לשמור על אינטרסים כלכליים ולא יותר מזה. מצב עגום ביותר, שהISPs בעצמם יצרו ועכשיו יצטרכו לתקן.

לביא (שפרסם כבר פוסט בבלוג שלו על הכנס שהתקיים) הביא כדוגמה את הבת שלו, וסיפר שהוא הצטרף לWe4G (מפעיל סלולר חדש, שנכתבו עליו שני פוסטים – כאן וכאן) בין היתר בגלל תמיכה בIPv6. הגילוי הזה מעניין ביותר לאור העובדה שWe4G לא ענו לשאלותיי בנושא. משיחה שלי עם נציג 018 (שWe4G היא מפעילת הסלולר שלהם למעשה) בהפסקת הצהריים הוסבר לי שיש תמיכה בIPv6 ובIPv4 כך שכל טלפון מחובר במצב Dual Stack (וכמובן, אין כתובת IPv4 ציבורית לכל מכשיר סלולרי אלא מדובר בCGN). ללא צל של ספק, מדובר במהלך רצוי שלא בוצע ברשתות הסלולר האחרות בישראל ב2018. לביא סיפר שבתו לא התלוננה אפילו פעם אחת על האינטרנט הסלולרי של We4G (וכנראה שגם אין סיבה להתלונן כי הטמעת IPv6 איננה פוגעת בביצועים), ואף ציין שהוא שם לב לעובדה שהאינטרנט הסלולרי של We4G יותר מהיר מהאינטרנט הסלולרי במכשיר הסלולרי שלו.

דניאל (בעל האתר הזה) קיבל את רשות הדיבור במהלך הכנס הביא טיעונים נכונים מאוד – כאשר נגמרו מספרי לוחיות הרישוי מספר בלתי מבוטל של פעמים, נוספה ספרה. כאשר נגמרו המיקודים בדואר, הוסיפו שני ספרות. דניאל שאל את השאלה המתבקשת – "למה נלחמים על זה?". הוא טען בפני הנציגים בחדר שNAT יוצר בעיות בניגוד לטענתם של כמה מנציגי הISP בדיון.

הדבר האחרון שאציין שעלה בדיון זה החלק של הנעת "שרשרת הערך" לעבר הטמעת IPv6. מה שהיה חורה לראות זה שהמנחה של הדיון שאל את נציגי חברות התקשורת האם הם מצפים למעשה שהמדינה תעזור להם, בתמריצים וכדומה. זה פשוט מצחיק (עדיף לצחוק מאשר לבכות) לשאול שאלה כזאת. הרי מדובר בחברות תקשורת (שהן בבעלות פרטית ולא ממשלתית) שהממשלה רק אחראית עליהן מתוקף תפקידה כריגולטור (כלומר, הכוונת השוק כדי שיהיה תחרותי והוגן), אבל זה לא אומר שהמדינה צריכה לסבסד שינויים טכנולוגיים (כמו מעבר לIPv6) של חברות התקשורת. אולי חברות התקשורת חושבות שהמעבר לIPv6 צריך להיות ממומן על ידי המדינה אבל ברור שמשאלת הלב הזו (אם קיימת כמובן) היא פשוט בדיחה גרועה על חשבון הציבור. אף אחד לא אמר לחברות התקשורת להטמיע IPv6 ב"מכה אחת". כבר כתבתי רבות על כך שככל שחברות התקשורת ידחו את המעבר, המעבר יעשה בלחץ וגם בהשקעה כלכלית ניכרת יותר ומסיבה פשוטה – כשאין לחץ אפשר "לאכול את זה בפרוסות קטנות" וככה לחלק את ההשקעה הכלכלית לאורך שנים. אם עושים את זה בלחץ של זמן, אז צריך "לאכול את זה בביס אחד", מה שכמובן יגרום לחברות התקשורת להשקיע באופן חד ולא נוח בעדכון רשתות התקשורת שלהן כדי לתמוך בIPv6.

בסוף הכנס דיברתי עם שחר שיליאן והעלתי מולו שאלה – איך יתכן שמשרד התקשורת יכפה שינויים ברישיונות של חברות התקשורת כך שיטמיעו IPv6 בחוסר סמכות? הרי לפי סעיף 5.3 במסמך הזה (שעדיין בתוקף מאז שנת 2000) למשרד התקשורת אין סמכות בכל מה שקשור בהקצאת כתובות IP (שכן הדבר מוסדר בהסדרה עצמית). ברור לכם הקוראים שתשובה ישירה וברורה (לי וגם לכם) לא הייתה, בטח לא על פי היגיון בסיסי. שחר טען במצח נחושה שיש למשרד סמכות, ואז שאלתי אותו אם המשרד מתכוון להוציא מסמך מדיניות חדש כדי להחליף את הישן כחלק מהשימוע שיצא בספטמבר. גם כאן התשובה לא הייתה כל כך ברורה, אבל לי ברור שצריך לשנות את המסמך הזה, שהרי לא מתקנים עוול אחד על ידי יצירת עוול אחר.

אני יכול לסכם את הכנס ב4 מילים – תם אך לא נשלם. היה ברור לי שאפשר היה "לסחוט עוד מיץ מהלימון", כלומר – היה אפשר בהחלט להגיע להבנות מול חברות התקשורת בנוגע להטמעת IPv6. נפתרה (לפחות מבחינתי) בצורה עקיפה התעלומה של We4G. לא רק זה, אלא גם הערתי בפני נציג 018 שתי הערות – אחת טובה – אני מדבר כמובן על מדיניות הקצאת הבלוקים הנבונה של 018 (קידומת של 56 סיביות לכל משתמש קצה – מאוד נכון) וההערה השנייה היא על אתר האינטרנט של 018 שכאמור איננו תומך בIPv6. הנציג של 018 הודה שאני צודק והסביר שהאתר מיושן ובקרוב יעלה אתר חדש וגם ככל הנראה האתר החדש יחובר עם קישוריות IPv6. בכל מקרה, הכנס הזה הוא לא סוף פסוק, כי הבנתי שהבעיה חמורה כפליים ממה שחשבתי וידרש עוד הרבה זמן והשקעה כדי להגיע למטרה המיוחלת.

המלצתי שעולה מהפוסט הזה לISPs שעוד לא ממש חושבים על הטמעת IPv6 – להתחיל להתארגן ולא לדחות, מכיוון שמהרגע שמשרד התקשורת יתחיל להפעיל לחץ על הטמעת IPv6 (וכבר הוצגה תכנית עם לוחות זמנים מטעם משרד התקשורת), המעבר לא יהיה נוח כפי שהוא יכול להיות עכשיו.

 

סגירת תפריט