השאלה הזאת עולה בראשו של כל אדם שמתחיל לחקור בנושא.

ראשית, אגיד כי הנושא עשוי לא להיות מובן לקורא אשר איננו בקיא מספיק ברשתות. על כן, האתר יפרסם גם מאמרים(בעזרת מקורות חוץ) שיעזרו להעשיר את הידע ולפשט אותו כך שהמדובר יהיה מובן לכל נפש.

הסיבה המרכזית לכך שIPv4 כפרוטוקול אינטרנט לבדו לא יכול לספק חיבור אינטרנט "תקין" היא העובדה שIPv4 כפרוטוקול אשר מאפשר כמות מסויימת של כתובות, מוגבל ולא תוכנן לגדילה בקצב שלא נחזה מראש בעת כתיבת הפרוטוקול. כידוע, לכל משתמש קצה ברשת האינטרנט יש כתובת IPv4 ציבורית(כיום הדבר לא בהכרח נכון וזה יוסבר במאמר נפרד עם פרטים טכניים יותר). כמות הכתובות בשיעור קרוב למספר המדויק היא כ4 מיליארד כתובות. בעת כתיבת הפרוטוקול מספר זה נראה אסטרונומי אך כיום מובן שעם כניסת מכשירים חכמים לבתים, מכשירים סלולריים בכל כיס כיום וצמיחה בלתי נתפסת של רשת האינטרנט – כמות הכתובות הזאת לא מספיקה.

אז מה התחליף? אולי המילה תחליף פחות מתאימה, מכיוון שלא צריך להחליף מיידית את IPv4, אלא צריך לפרוס במקביל חיבור IPv6. תחזיות שונות ומשונות אומרות כי מתישהו אכן יגיע הקץ לIPv4, אך עד אז אנחנו במרחק של כנראה עשרות שנים. בכל מקרה, הצורך לפרוס IPv6 הוא לא עניין שמותר לזלזל בו, אלא מדובר בצורך לאומי בחשיבות גבוהה שלא מטופל כראוי. לשאלת המתעניינים, כיצד IPv6 משנה את תמונת המצב, ניתן לכתוב כי IPv6 תוכנן כך שכמות הכתובות אשר אפשר לספק למשתמשי קצה ברחבי רשת האינטרנט היא 2 בחזקת 128, פחות 1. כלומר, מדובר בכמות כתובות לא נתפסת, בניגוד לIPv4. זה לא השינוי היחיד שIPv6 מביא לעולם, אלא מדובר רק בשינוי העיקרי.

עוד על הפרטים הטכניים וסקירת שני הפרוטוקולים(למה IPv4 איננו מתאים כפרוטוקול אינטרנט לבדו ולמה צריך IPv6) ניתן לקרוא כאן.

סגירת תפריט